דרוש מבוגר אחראי - משבר האקלים אינו משחק ילדים!

משבר האקלים שמכה בכדור הארץ ובא לידי ביטוי בתופעות שונות וטרגיות, משיטפונות בממדים שלא הכרנו, גלי חום ומגפות עולמיות, מזכיר לנו ומחייב אותנו אזרחי כדור הארץ לקחת אחריות על פעילותינו ואורח חיינו היום ובעתיד, למעננו ולמען הדורות הבאים.

אחד האיומים המשמעותיים ביותר בימנו המשפיע על משבר האקלים העולמי, הינו השימוש הגובר באנרגיה, אשר בתהליך הייצור שלה מלווה בפליטות מזהמים לאוויר כגון: תחמוצות גופרית [SOx], תחמוצות חנקן [NOx], חלקיקים נשימים [ 2.5 PM ועוד. בעולם כולו כבר מובן שייצור ושימוש באנרגיה מתחדשת מאפשרים לנו להנות מחשמל שאינו מזהם. התנאים הייחודיים של ישראל דווקא מאפשרים לה להיות פורצת דרך ומובילה את השינוי בעולם - עם תנאי מזג אויר מבטיחים, אמביציה של יזמים ומיטב המוחות היהודיים. אך לשם כך נדרשת מנהיגות אמיצה ואסטרטגיה ארוכת טווח. לצערינו, המציאות הפוליטית בישראל לאורך העשור האחרון מחדדת לנו כי כל שר מחויב לתקופת כהונתו בלבד, כך שהצבת יעדים אסטרטגיים ארוכי טווח הם ממנו והלאה, וכן גם מימוש חזונותיהם של קודמיו בתפקיד. למרות כל זאת, ממשלות ישראל לדורותיהן אישרו לא פחות מתריסר החלטות ממשלה בנושאי הפחתת פליטות גזי חממה וייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, אולם בפועל לא יצאו מגדרן על מנת לממשן.

כך לדוגמה - באחרונה שבהחלטות, החלטת הממשלה מספר 465 מיום 25 באוקטובר 2020, שעניינה קידום אנרגיה מתחדשת, נקבע שהיקף יצור חשמל מאנרגיה מתחדשת יעמוד על שיעור של 30% לפחות מסך כל ייצור החשמל בשנת 2030. אולם בפועל בשנת 2020 רק כ-7% מייצור החשמל בישראל יוצר מאנרגיה מתחדשת, בעוד היעד לשנה זו, בהתאם להחלטה מס' 3484 מיום 17 ביולי 2011 עמד על 10%.

הסיבות להחמצות העמידה ביעדים הינן מגוונות, ביניהן: בירוקרטיה, רגולציות מרובות הדורשות סנכרון גבוה וחוסר מחויבות ערכית ומעשית.

כיום, כשמנהלי קופת המדינה כבר מכירים בתועלות הכלכליות של ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות למשק, לחברה ולסביבה, המתבטאים בהכנסת מיליארדים נוספים, הגדלת התעסוקה והצמצום בפליטת גזי חממה, ישראל מחויבת להגדיל שאיפותיה ולעקוב אחר יישום היעדים שכבר הציבה. ממשלת השינוי בישראל הינה הזדמנות נהדרת לתרגם את ההצהרות והכוונות לפעילות מדויקת תוך סינכרון כלל גורמי הרגולציה והמשק. ארבע שרות חדשות וערכיות, העומדות בראשות המשרדים המשמעותיים: אנרגיה ומים, כלכלה, תחבורה והגנת הסביבה הן ההזדמנות. אף על פי כן, בחוק ההסדרים החדש שאושר בימים האחרונים בממשלה, הושמט היעד הלאומי לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות.

השרות החדשות והמרעננות, מסוגלות בהכרח להציב יעדים שאפתניים להפחתת פליטות גזי החממה מייצור אנרגיה תוך ייצור מאסיבי של אנרגיה מתחדשת. אך הפעם על מנת להבטיח את הצלחתן במשימה, נדרשת הקמת מועצה ציבורית שתבחן ותעקוב אחר פעילות הרגולטורים, תוך סנכרון ותיאום בינם לבין היזמים והשלטון המקומי בישראל, שתפעל לטובת זיהוי טכנולוגיות מתקדמות מהעולם, שתצביע על הצורך בהשקעות ייחודיות במחקר ופיתוח, שתפעל לאיתור וטיפול בכשלים רגולטוריים בביצוע וביישום. מועצה ציבורית שכזו, תוכל לאפשר לישראל להגדיל את היעדים הבינוניים שביקשה לעצמה ולהביא לייצור של כ– 50% מאנרגיה מתחדשת מסך תמהיל החשמל עד לשנת 2030.

זה לא בשמיים, זה כאן בים וביבשה.