מחשבות בעקבות תחקיר עובדה - משבר הפקידות והפוליטיקאים

תחקיר עובדה ששודר השבוע בנושא המשבר בין שר האוצר לפקידות הבכירה במשרד, הזכיר לי שמדובר במגמה שהולכת ונבנית לאורך השנים. לא מדובר באירוע מפתיע במיוחד, אבל בהחלט גורם לאי נוחות ציבורית.

הכתבה חידדה לי, שאנו עדים למגמה בשינוי השיח והאמון של הפוליטיקאים לבין אנשי המקצוע. זו לא הפעם הראשונה שאני עדה למתחים בין הפולטיקאים לדרגים המקצועיים הבכירים במשרדם.

פעם נהוג היה לאמר שאנו חיים ב "שלטון הפקידים", מתוך התחושה שהפקידות הממשלתית חזקה ביותר. בנוסף, העובדה שהשרים הרבים שנכנסים ויוצאים מתפקידם היא זו שקובעת בפועל את ההוצאה לפועל של מדיניות. בעשור האחרון כבר חווינו אי אלו מקרים של משברי אמון מסוג זה, שבפועל ייצרו את הלגיטמציה שאיפשרה להגיע לשיא בו צפינו. נזכרתי שגם בתקופת כהונתו של גלעד ארדן כשר להגנת הסביבה בשנת 2009 היו מתחים משמעותיים בינו לבין "פקידות" משרדו. המשרד התאפיין בזמנו בפקידות חזקה בין היתר בשל חילופי השרים הרבים (ארדן היה השר העשירי במשרד במרוצת 10 שנים). השר החדש הגיע עם אג'נדות חדשות שאנשי משרד התקשו לעכל והתמהמהו ביישומן. בפועל, בזמנו, הוחלף המנכ״ל על מנת להצליח בין היתר לשלוט בפקידות "עצמאית". על זה לא התפתח דיון ציבורי. הכל נשאר בחדרי חדרים.

בהמשך, במהלך תקופת כהונתה של אילת שקד כשרת המשפטים, התגלע סכסוך מקצועי חמור ומשמעותי בין השרה לבין היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט והמשנה שלו עו"ד דינה זילבר. אז כבר שמענו, הכרנו וראינו. אולם האופי והאופן היו מעט שונים. הנושא טופל בזמנו בין היתר באמצעות הכנסת והחלפת האשמות הדדיות במכתבים שהודלפו לתקשורת. פה אפשר היה לזהות את האיפוק והממלכתיות של הפקידות המקצועית ואת הרצון של הפוליטיקאים לקבל יותר כח בתפקידם.

אז אני שואלת עצמי מה היה פה במשבר האוצר, ולמה משבר האמון התבטא במציאות באופן הקיצוני שנחשפנו אליו. אני סבורה שבין המשתנים ניתן להצביע על השינויים הדחופים בניהול הפוליטי של המשרדים השונים. משרדים רבים מתקשים לנהל מדיניות ארוכת טווח כשהעומדים בראשם מתחלפים לעיתים תכופות. עוד אפשר לזהות את המצב הפוליטי הנוכחי כמשתנה נוסף. האווירה הפוליטית וסגנון השיח השתנו בשנים האחרונות, אולי אפילו הקצינו (ועוד לא אמרנו מילה על טראמפ). ההתנהלות הפוליטית הפכה לחזקה מאוד, כשכל האמצעים כשרים לקידום האג'נדה. לצד זה, משבר קורונה הביא לשיא חדש של מעורבות רגשית, חברתית ולאומית, כך שבפועל הפקידות האוצרית הבכירה חשה באחריות לאומית שונה מזו שהכירו עד כה.

אני סבורה שיש מקום לשר להחליט על מדיניות עצמאית, אך חשוב לגבות אותה בעבודת מטה מקצועית ומוסדרת. לא בכדי תפקיד המנכ"לים במשרדי הממשלה הינם מינוי פוליטי לטובת בחירת איש אמון שיסייע בהובלת מדיניות מוסכמת.

אנחנו עדים לתקופה מכוננת של שינויים חברתיים, כלכליים ופוליטיים ומשמעותיים. לאן כל זה יוביל? אני יכולה לשתף אתכם בהערכותיי, אבל לעת עתה אני בוחרת לתת למציאות לעשות את שלה, לעקוב אחר השינויים ולהקפיד לזהות את ההזדמנויות שלנו, הסקטורים השונים בישראל הציבוריים האזרחיים החברתיים והעסקיים להשפיע על המציאות בה אנו חיים.

בינתיים, בזמן בו אנו ממתינים לתוצאות הבחירות, אני מזמינה אתכם ללמוד ממני בקורס אונליין איך מובילים לשינוי ואיך משפיעים ביעילות על מדיניות ציבורית - אפילו בתקופת הבחירות. לפרטים נוספים ולהרשמה: https://www.zohar-levy.com/introtolobbying