הבחירות הנוכחיות שמות אותנו שוב, בפעם ברביעית, מול מצב בלתי אפשרי כמעט, של ניסיון להקמת ממשלה יציבה, אשר תביא למשילות וניהול שוטף של המדינה. אולם נראה ששום דבר לא השתנה מאז שלושת הסבבים הקודמים ואנו בפתחה של מערכת בחירות נוספת בישראל.
דיבורים על חולשת שיטת הבחירות והצורך בשינוייה, נשמעים מכיוונים רבים. אבל אם מחליטים להביט בכל הקורה בעיניים אחרות המזהות את ההזדמנויות שנוצרו בתהליך הזה, אפשר לראות ולמצוא את נקודות האור, והטרנספורמציה החברתית שהפוליטיקה בישראל הולכת ומאמצת במהלך הדילוג מבחירות לבחירות.
היה זה בתחילה במהלך קמפיין הבחירות, כשראש הממשלה בנימין נתניהו זיהה לפתע את הפוטנציאל הגלום בחברה הערבית, ופתח לקראתו את זרועותיו. המצב הפוליטי הנוכחי של רוה״מ והאינטרס הברור שלו להצליח להקים ממשלה בראשותו, מחייב אותו מזה שנים רבות לבחון בחיוב את השתתפות או תמיכת הסיעות הערביות בממשלתו. נזכיר שעד היום הערבים היו מחוץ למשחק המשילות ובאופן עקבי מקומן באופוזיציה הובטח מראש. זוהי תחילתו של שינוי דרמטי ונדרש בתפיסת העולם הפוליטית והחברתית של החברה הישראלית: בשם האינטרסים הפוליטיים המובהקים יתאפשר לערבים להתחיל ליהנות משיוויון וייצוג הולם ומכובד בחברה הישראלית, גם אם לא לכך התכוון המשורר.
רק בבחירות האחרונות גנץ, ראש המפלגה הגדולה, העדיף לא להסתייע במפלגות הערביות כדי להקים ממשלה. חששו שיקף את האוירה הציבורית והפוליטית שתייגה את החברה הערבית כגייס חמישי, שלא איפשרה לו את המהלך המכונן - להישען על קולות הערבים מבחוץ או מבפנים. לאור זאת, בחר ללכת לממשלה משותפת עם הליכוד ומצא עצמו לכוד במלכודות מסוג אחר. בבחירות ב 2015 ראש הממשלה בנימין נתניהו זכה להקים ממשלה. יש יאמרו שבזכות צעקת הגוועלד, אשר קראה למצביעי הליכוד לסור לקלפי הקרובה כי ״שלטון הימין בסכנה, עמותות השמאל מביאות את הערבים בהמוניהם לקלפיות״.
מבט על מערכת הבחירות הנוכחית מוכיח שהמשחק השתנה וכך גם השיח. ראש הממשלה השקיע זמן רב ומשאבים לא מבוטלים, כדי לחזר אחר הקול הערבי ולנסות לייצר תמיכה של הציבור הערבי במפלגתו. במקביל, ראש הממשלה למעשה ייצר לגיטימציה לערבים, להיות חלק מהמשחק. למעשה, הבחירות הנוכחיות הכריחו אותו להילחם במתחריו מימין ולא משמאל.
זו בשורה חשובה לחברה בישראל, שזרעיה נטמנים עתה, מתוך אינטרס פוליטי מובהק.
כשהזרעים מונבטים על ידי מפלגות הימין, מתאפשרת לגיטימציה ציבורית לשינוי התודעה החברתית בנושאים שמפלגות השמאל לא מעיזות לגעת בהם. בדיוק כפי שאת הסכמי השלום היציבים עם מצרים והמשך השיחות עם הפלסטינאים, נעשו ונוהלו ע״י ראשי ממשלה ימניים.
השמאל בישראל יכול להמשיך ולחלום על זכויות אזרחיות מלאות לאזרחי המדינה הערבים, על שתי מדינות לשני עמים וחיים משותפים נורמטיביים. זה כנראה תפקידו של השמאל: להיות בעל חזון ולהמשיך ולהילחם על רעיונותיו. אך בפועל, כשמרבית העם תופס בעמדות ימניות, רק משילות ימנית תצליח לתרגם את חלומותיו של השמאל למציאות.
ההיסטוריה מלמדת שככל שהאינטרס הפוליטי חזק יותר כך גם כשרים כל האמצעים למימושו. אז אולי בתוך כל הכאוס והפלונטר שמייצר תחושת חוסר מוצא, בכל זאת יש בשורה ויש תקווה. אולי מערכת הבחירות החמישית או השישית אליה יובל העם בישראל, תביא לראשונה לשולחן הדיונים הקואליציוני, את הימצאותם החיונית והברורה של ערביי ישראל בצמתי קבלת החלטות מכריעות, ותאפשר להם להיות חלק בניהול המדינה.